הטלוויזיה החינוכית חוזרת - והיא "פתוחה להכל"

"אני פתוחה להכל, אני, שלישייה עשיתי כבר בכיתה יב' בגבעת התחמושת" שובה של הטלוויזיה החינוכית.
אנחנו  וילדינו נחשפים מדי יום למסרים הנגועים בשוביניזם, במניפולציות מיניות, בהאדרת ה"אני" על חשבון האחר תוך השפלתו ורמיסתו, והעולם שותק. על המחוקק להתערב למען איזון מערכת הערכים שאותה יונק הציבור מדי יום מאמצעי התקשורת. מאת: חנוך מילביצקי.

"אני פתוחה להכול, אני, שלישייה עשיתי כבר בכיתה יב' בגבעת התחמושת..."משפט מלבב זה ומשפטים דומים נוספים יצאו מפי דמויות בסדרה המשודרת בערוץ ילדים מרכזי במדינת ישראל, במשבצת שידור המיועדת לילדים בגילאי 13-7. זו אכן אמירה בוטה, אך אל לנו להתפלא. מתי לאחרונה שאלנו את עצמנו כמה מהתוכן המשודר היום בערוצי הילדים השונים אכן ראוי לילדים שלנו, תורם להתפתחותם ומקנה להם ערכים ראויים?דוח הוועדה הישראלית למדרוג מצייר מציאות קשה עוד יותר. מסתבר שיותר מ-140 אלף ילדים צופים בתוכנית "האח הגדול" מדי ערב, קרוב ל-84 אלף מתוכם בגילאי 9-4 (!) וזה עוד לפני ששוקללו נתוני הצפייה בערוצי האינטרנט של הזכיינים. "התנהגויות מסוכנות של ילדים לא צומחות בחלל ריק", הגיב לעיתון גלובס ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, בעקבות פרסום הנתונים. "אנחנו לא יכולים ערב-ערב לשטוף את מוחם של הילדים באמצעות תוכניות מהסוג הזה, ואחר כך לצקצק בשפתיים ולומר כמה הנוער של היום הוא נורא ואיום".

וכך בחסות תוכניות כמו "האח הגדול", "הישרדות", "The Voice", "המירוץ למיליון", "מעושרות" ודומותיהן, אנחנו וילדינו נחשפים מדי יום למסרים הנגועים בשוביניזם, במניפולציות מיניות, בהאדרת ה"אני" על חשבון האחר תוך השפלתו ורמיסתו. במקביל, תוכן פרסומי ישיר ועקיף שמטרתו לטפח את תרבות הצריכה המופרזת ולהיטיב עם בעלי השליטה בערוצי הטלוויזיה, נטמע בתודעתנו בכל רגע ורגע... והעולם שותק.

מנתוני צפייה מפולחים שהעבירה הרשות השנייה עולה, כי ילדים בגילאי 17-4 צופים בטלוויזיה בין שלוש לשלוש וחצי שעות מדי יום בממוצע. כשחושבים על זה, מדובר על כמחצית מהזמן שהם מבלים במסגרות החינוך השונות. וההשפעה, כפי שמעידים הילדים בעצמם, מיידית: בסקר נוסף שנערך על ידי הרשות השנייה בקרב בני נוער, הודו 66 אחוז מהנשאלים, שתוכניות טלוויזיה משפיעות על התנהגותם, על לבושם ועל סגנון דיבורם. והמצב אינו שונה בהרבה גם אצלנו, המבוגרים. התקשורת, ובראשה הטלוויזיה, מעצבת את הלך הרוח החברתי.כאשר מעמתים את ערוצי הטלוויזיה עם התוכן הרדוד וההרסני שהם משדרים לציבור, בעיקר בזמן צפיית השיא, נשמעת המנטרה הקבועה, לפיה הם לא יותר מנותני שירות העוסקים בבידור ולא בחינוך. "אנו גופים מסחריים", טוענים גופי התקשורת, "ועלינו לספק לציבור את התוכן שהוא דורש, שאם לא כן, לא יפרסמו אצלנו חברות מסחריות, ולא נוכל להמשיך להתקיים".

4אלא שהפרסומים האחרונים בעיתונות מלמדים שרוב התכנים שאנו צורכים "הוזמנו" מראש ונקנו בסכומי כסף לא מבוטלים, בידי בעלי אינטרסים כאלו ואחרים... מדובר, אם כן, בהיתממות לשמה ובניסיון להסיר את האחריות להידרדרות החברתית במישרין מגבם של גופי התקשורת.אל מול אלו מתגלה אוזלת ידו של המצב החקיקתי-רגולטורי. באופן תמוה לא התבצעה כל התאמה בחוק הרשות השנייה כבר קרוב לשלושים שנה. גישתם הנוכחית של הרגולטורים, של הרשות השנייה ושל מועצת הכבלים והלווין, מיישרת קו עם חוסר המעש הכללי. לגרסתם, תפקידם לספק לציבור כלים לביקורת ולא לבקר ולפקח על תכני השידורים. למרבה האבסורד, הרגולטור מצפה מהציבור שיילחם בעצמו בהשפעה ההרסנית של תכנים קלוקלים, באותם תכנים שהציבור נתון להשפעתם ברציפות ובאופן תדיר...

זכויות השידור הן משאב לאומי חיוני ונחוץ מאין כמותו. מצב שוק התקשורת היום מצביע על כשל בולט, המחייב הגברה של הרגולציה בתחום. אלא שאל תנאי הרישיון והסכמי הזיכיון יש להוסיף קריטריונים של תוכן ראוי, כזה שתורם למרקם החברתי ומעלה על נס את רוח האחדות, תרומה לזולת, צרכנות מאוזנת ועוד.אין הכוונה להשתלטות רגולטיבית על התוכן, אלא לסוג של "אפליה מתקנת" בתכני השידור; בהוספת תכנים ראויים אל בליל התכנים הבלתי ראויים ששוטף את מוחנו מבוקר עד ערב.כשם שהמחוקק מצא דרך לחייב את ערוצי התקשורת לכמות מינימלית של הפקות מקור מתוך דאגה לפרנסת היוצרים, קל וחומר שעליו להתערב למען איזון מערכת הערכים שאותה יונק הציבור מדי יום מאמצעי התקשורת. אופי החברה שנבנה כאן ועתיד ילדינו תלויים ביכולת שלנו לקום ולדרוש זאת בגלוי וללא דיחוי מן המחוקקים.מאת: עורך דין חנוך מילבידסקי.

להמשך ולקריאת העיתון המלא לחצו כאן

פרסומת גולג 2

רשומות פופולריות222