חייבת לשתף אתכם בסיפור שתיאר לי אבי: בשנות השישים הוא היה בחור צעיר שאהב תשבצים והייתה איזו הגרלה שכל מי שענה נכון על התשובות יכל להצטרף לספינה שהפליגה דרך אשדוד וחיפה לאורך החוף. הוא ענה על הכל ואמר לחבריו הטובים שישלחו את התשובות שלו גם.התברר שאבא שלי ענה נכון על הכל וכולם זכו להפלגה. שם אחד מחבריו ראה בחורה קסומה, החליפו מבטים ובאותם ימים לא היה ממש איך לתקשר, ולא לכולם היה אפילו טלפון בבית. למרות הרצון, נוצר קצר בתקשורת וחברו של אבא שלי ואותה בחורה לא הצליחו לשמור על קשר רציף. עוד לא התחיל כלום ממש וכבר נעלם בין גלי החיים...
והכל היה יכול להיות כמו בסרטון הזה:
אבל המציאות היא אחרת:
אבא שלי נסע למילואים, במסגרת חיל הים, שלחו אותו לאיזה מקום ושם הוא נתקל באותה הבחורה. הוא שאל אותה מה שלומה ואם היא בקשר עם חברו. היא סיפרה שנותק הקשר איכשהו ואבא שלי הציע לה שאם תרצה, יעביר לחברו מכתב שתכתוב לו - וכך עשה. מעשה כה פשוט ועדיין, משנה חיים שלמים של שני אנשים. פעם שנייה שבזכות אבא שלי נוצר שוב קשר. מזל, גורל, מקריות.
חמישים שנה מאז ואותו חבר והבחורה עדיין ביחד, נשואים. הם עדיין חברים של אבא שלי שחיבר ביניהם. כל פעם שהם רבים הם מאשימים אותו בצחוק שבגללו הם ביחד בכלל. לא ברור איך התגלגלתי לסיפור הזה אבל הוא המיס את לבי. אלו ימים שזוגות נותרו ביחד למרות הכל. לא הרימו ידיים כשקשיים הגיעו. לא חיפשו אופציה חדשה רק כי ישנה, נותרו ביחד בטוב וברע. חמישים שנה חלפו ובזכות אבא שלי הם בכלל ביחד. לעידן הנוכחי יש לא מעט ללמוד מחברות בימים ההם. לא חייבים חברה בכל נמל. נפש אחת אמתית מספיקה.
ועכשיו אפליג לסופ"ש עם השיר המופלא, Sail Away של דיוויד גריי.
מאת: Yasmine Levi
לחצו כאן למקור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה