2,000 שנות גלות בראי הגנטיקה

אילן היוחסין היהודי - 2,000 שנות גלות בראי הגנטיקה.

חוקרים ערכו מיפוי גנטי של כ-500 יהודים מאפריקה ומאירופה וגילו בין היתר שקהילת יהודי תימן, שנחשבה למבודדת, ניהלה קשרים עם קהילות אחרות. חוקרים המתחקים אחר הקרבה הגנטית הייחודית לקהילות העם היהודי מצאו תימוכין למוצאה של יהדות צפון אפריקה לפני יותר מאלפיים שנה. ממצאי המחקר מפתיעים:
יהודי סוריה דומים יותר גנטית ליהודים אשכנזים מאשר ליהודים מזרחיים, ואילו קהילת יהודי תימן שנחשבה למבודדת ניהלה לפי המיפוי הגנטי
קשרים עם מדינות שכנות. 

החוקרים דיווחו בכתב העת PNAS של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב כי הצליחו לזהות מקטעים במטען הגנטי (דנ"א) של יהודים מצפון אפריקה המצביעים על מקורם ההיסטורי. 

מהמידע הגנטי שנאסף עולות שתי אוכלוסיות שונות: 

יהודים שהיגרו לצפון אפריקה במסגרת גירוש מספרד 

ופורטוגל בסוף המאה ה-15 

וכן גנים המתוארכים לתקופה עתיקה יותר, לפני יותר מאלפיים שנה, 

כשראשוני היהודים הגיעו לצפון אפריקה.

החוקרים השתמשו במיפוי גנטי של 509 יהודים שמוצאם ב-15 קהילות שונות, והתמקדו בניתוח הנוכחי ביהודי צפון אפריקה שמקורם במדינות מרוקו, אלג'יר, תוניס, לוב ואיי ג'רבה הסמוכים לחופי תוניס, שבהם התקיימה אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. אלו הושוו למידע גנטי שנאסף בקרב יהודים ממוצא אירופי, שמקורם בין השאר בצרפת, איטליה ורוסיה, וכן למידע גנטי מיהודים שמוצאם במדינות המזרח התיכון וכן בדואים, דרוזים ובסקים. 

המחקר תומך בתיעוד ההיסטורי של תולדות העם היהודי
במדינות צפון אפריקה: מהגרים יהודים היו ככל הנראה מהראשונים שהקימו את המושבות המערביות בצפון אפריקה לפני יותר מאלפיים שנה, יחד עם סוחרים פיניקיים, והקימו את העיר ההיסטורית קרתגו, כיום בתוניס. המקטעים העתיקים ביותר שזוהו בגנום של יהודי צפון אפריקה שנבדקו אף תומכים בתיעוד ההיסטורי הראשון ליישוב יהודים על ידי שלטון תלמי במצרים בעיר קירנאיקה,
כיום בלוב, בשנת 312 לפני הספירה. 

בהמשך, גם לאחר חורבן בית שני בשנת 70 לספירה גורשו 30 אלף יהודים לקרתגו על ידי הקיסר הרומאי טיטוס. להערכת החוקרים, הגנים היהודיים שזוהו התפשטו בצפון אפריקה באמצעות צאצאים לנישואי תערובת שהיו מקובלים בתקופות עתיקות. בהמשך זיהו החוקרים גם מקטעים גנטיים המתוארכים לתקופה מאוחרת יותר, סביב סוף המאה ה-15, ומיוחסים ליהודים שהיגרו לצפון אפריקה
כתוצאה מגירוש ספרד ופורטוגל. 

בתוך קהילת צפון אפריקה זוהו שתי קבוצות עם מיפוי גנטי אופייני: קבוצה ראשונה של יהודי תוניס, לוב וג'רבה וקבוצה שנייה של יהודי מרוקו ואלג'יר, אולם שתי קבוצות אלו היו דומות יותר אחת לשנייה ודומות יותר מבחינה גנטית ליהודים ממוצאים אחרים, בהשוואה לשוני הגנטי מתושבי מדינות צפון אפריקה שאינם יהודים.
התהוות שתי הקבוצות מוערכת בעירוב שהתרחש במאות האחרונות בין יהודים שחיו בצפון אפריקה מקדמת דנא לבין יהודים שהיגרו לשם על רקע גירוש ספרד. 

בהמשך נבחנו גם יהודים ממוצאים נוספים, והמחקר העלה כי בהתאם לתיעודים היסטוריים, מוצאם הגנטי של יהודי סוריה דומה יותר ליהודי אשכנז מאשר ליהודים מזרחיים שמוצאם במדינות המזרח התיכון, כגון יהודי עיראק או איראן; מוצאם של יהודי גיאורגיה בקהילות היהודיות של עיראק ואיראן, אם כי בהמשך הם קיימו קשרים גם עם קהילות יהודיות בטורקיה וסוריה; יהדות אתיופיה היא קהילה החיה בבידוד במשך מעל לאלפיים שנה; ואילו יהדות תימן שנחשבה אף היא לקהילה מבודדת שהתקיימה הרחק מקהילות אחרות במשך מעל לאלפיים שנה זוהתה בניתוח גנטי כקהילה שקיימה בעבר קשרים עם מדינות אחרות במזרח התיכון, אם כי בהמשך הפכה למבודדת. 

לדברי פרופ' איתן פרידמן, מנהל היחידה לאונקוגנטיקה במרכז הרפואי שיבא ואחד המעורבים במחקר, "יש יותר במשותף בין יהודי צפון אפריקה ליהודים אחרים מאשר לתושבי צפון אפריקה שאינם יהודים, וכלל נמצא כי לכל היהודים באשר הם יש שורשים במזרח התיכון, והשורשים הללו מאוד דומים לשורשים הגנטיים של הדרוזים. התערבבות היהודים באוכלוסיות אחרות מוגבלת מאוד, והיהודים די שמרו ניקיון גנטי לאורך השנים". 

פרופ' איתן פרידמן. "היהודים שמרו על ניקיון גנטי לאורך השנים". צילום: אלון רון 

את המחקר ערכו חוקרים מבית הספר לרפואה אלברט איינשטיין בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, בשיתוף חוקרים ישראלים מהמרכז הרפואי שיבא, וכן חוקרים מאוניברסיטאות קולומביה, סטאנפורד וניו ג'רסי בארה"ב וכן מצרפת וספרד. הוא בוצע באמצעות מכשור לסריקה גנטית, המאפשר כיום מיפוי גנטי ל-550 אלף סמנים גנטיים על סמך בדיקת דם. 

המידע מאפשר לתארך את היווצרות הדורות

תוצאות הבדיקה מאפשרות לבחון ביטויים לגנים המכונים 'סניפים' (SNP) בקרב הנבדקים, כשהמידע על מיקומם של הסניפים והמרחק היחסי שלהם אחד מהשני מאפשר לתרגם את המרחק ההיסטורי ולתארך את הדור בו נוצרו. "מאחר והסמנים קשורים אחד לשני, ניתן לראות כמה יהודים לעדותיהם ומוצאיהם השונים חולקים מקטעים גנטיים משותפים", מסביר פרידמן. 

בימים אלה משתתף פרידמן בפרויקט מחקרי עתידי שמבקש לבחון את המשותף מבחינה גנטית בין אוכלוסיות סגורות, כגון יהודים ודרוזים, לבין אוכלוסיות מעורבות מבחינה גנטית, למשל תושבי ברזיל. לדברי פרידמן, "אם נוכל למצוא גנים המשותפים לשתי האוכלוסיות, הן המבודדות והן המעורבות, נוכל להניח כי מדובר בגנים ששמורים בסוגי אוכלוסייה שונים, החשובים יותר להישרדותו של האדם, ולכן יש להתמקד בהם בניסיון לבחון את תפקידיהם של הגנים השונים".

במאי דווח ב"הארץ" על ממצאי מחקר נוסף המתחקה אחר השורשים הגנטיים של העם היהודי, בו השתתף פרידמן, בראשות חוקרים מבית החולים "סיטי אוף הופ" בקליפורניה, שקבע כי קיים קשר בין ההיספאנים לבין יהודי אירופה, הבא לידי ביטוי בנשיאת מוטציה גנטית זהה לסרטן השד מסוג BRCA1. 

בהמשך אף אובחנה המוטציה בקהילת אינדיאנים מקסיקניים, שהיגרו ממקסיקו לארה"ב לאורך מאתיים השנים האחרונות, והתיישבו בערבות מדינת קולוראדו, מה שהעלה כי לכל האוכלוסיות אב יהודי קדמון, שהיגר מאירופה לדרום אמריקה לפני כ-600 שנים, בסמוך לשנת 1492, בה גילה כריסטופר קולומבוס את יבשת אמריקה ובה גורשו יהודי ספרד.

לחצו כאן למקור